שמי אורנה גזית, צברית בת 58, אמא ל-4 ילדים וסבתא ל-6 נכדים מקסימים ומתוקים. בסבב א' של חיי הקריירה שלי עבדתי בשירות הפסיכולוגי במשרד החינוך. הייתי גננת, יועצת קוסמטית אך תמיד הלב נטה להתעסקות בבריאות של הסובבים אותי. התעניינות זו הובילה אותי לרכוש ידע עממי בתזונה. התעניינותי גברה עוד יותר בנושאי התזונה עם כניסת האינטרנט לחיינו ואף הצטרפתי למערך המשווקים של forever living – תוספי תזונה המושתתים על מרכיבים חיוניים ואיכותיים כאלוורה ופרופוליס. אבל כאן בבלוג לא אעסוק במוצרים אותם אני משווקת אלא באג'נדה הנטורליסטית שלי ובמידע עליו אני מסתמכת ושלפיו אני פועלת.
תמיד היה נראה לי מוזר שבעוד המדע מתפתח ב-100 השנים האחרונות, נזנחה לחלוטין חוכמת הרפואה הטבעית שנטוותה בשתי וערב של אלפי שנות היסטוריה. תמיד ראיתי במרק העוף של סבתא, הנבטים בסלט, אכילת דגנים ואורח חיים מאוזן ואופטימיות אינסופית, אבני היסוד של ההיסטוריה האנושית. לשמחתי בשני העשורים האחרונים חלחלה גישה זו, לא מספיק אמנם, לחברה האנושית ואף זכתה לחיזוק בעידן האינטרנט. אני עדיין מוצאת את עצמי נדהמת כאשר אני שומעת שרופא כלשהו אומר לפציינטים שלו ש"צריך ללמוד לחיות" עם כאבים, שתוספי התזונה המופצים בשוק נכנסים כמו שהם יוצאים, לראות אנשים שהולכים לרופא רק כשהם חולים וכל זה בלי להמליץ או לנסות את הדרך האחרת "האלטרנטיבית".
אני מקווה שאינכם זוכרים את התקופה שלקבל חוות דעת שנייה מרופא הייתה פגיעה בסמכותו, שאתם הולכים לרופאים שממליצים לכם לא לקחת ללב כי אתם עלולים ללקות בהתקף לב או מחלה לפני שהם רושמים לכם תרופה ושאחת ההמלצות שקיבלתם מהם היא לאכול בריא. אני זוכרת גישה קצת אחרת ועדיין נדמה שיש לנו עוד כברת דרך לעבור. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על הקשר בין התזונה שלנו כתינוקות לסיכויינו לחלות במחלת לב בעשור השישי לחיינו, בפירות שרובנו אוכלים מדי יום מתרוצצים להם כימיקלים וכדי שמשווקי המזון המובילים יקבלו עליהם קצת אחריות הגישה החדשה היא ליצור עליהם לחץ ציבורי. לאורך כל הדרך שעברתי, צברתי הרבה מידע וידע אותו אני מעוניינת לשתף עם אחרים, להצטרף לאותו לחץ ציבורי ואולי לתרום תרומה קטנה להידוק הפיקוח על המזון שמשווקים לנו ושיפור המזון במרכולים השכונתיים.
בבלוג שלי אשתף אתכם במידע אליו אני נחשפתי ואני נחשפת, כאחת האדם, מדי יום, בשיטוטיי באינטרנט, בצירוף המסקנות והפרשנויות האישיות שלי. בלי יומרות ועם קישור למקורות עליהם אני מסתמכת בדבריי.
שלכם, אורנה גזית